יום שישי, 5 ביולי 2013

מנאלי -

למנאלי הגענו לפני שבוע פלוס,  בדרך ירוקה ומדהימה ביופיה, חוץ מההקאות של מיכאל וכאבי הבטן של הבנות הכל היה נפלא, אפילו הנהג היה בסדר. הגענו בערב, התמקמנו בגסט האוס חמוד ונקי באולד מנאלי בין בתי הכפר הישנים. השכנה שלנו היא פרה, ובהליכה בין שבילי הכפר הבוציים משהו צריך לדלג בין גושי קקי שמשאירות הפרות, לדניאלה לא קל עם זה, למרות שאתמול היא כבר גילתה אומץ רב ומקצועיות במלאכה. במרכז הבתים יש רחבה בה מנפים את החיטה, מכבסים, משחקים כדורעף ומרכלים. בין הבתים פגשנו גם שלושה יאקים ענקיים, וכמובן חיות משק מכל הסוגים. הליכה קצרה מביאה אותנו לרחוב המטיילים, בו חנויות, מסעדות קיוסקים...




ההתנהלות כאן איטית כרגיל, וכרגיל אנחנו ממשיכים לחפש את ה"זולה" הביתית והשקטה שלנו. אתמול גל ראה איזה מקום מעט מרוחק, אנסה להגיע לשם היום אם ארגיש טוב (כאבי בטן).
אתמול היינו בבית הישראלי, אותו הקימה הרשות למלחמה בסמים. אכלנו שם סביח והבנות שיחקו בחדר הטלויזיה/ ספרייה. הבית יושב על הנהר ובגינה עצי תפוחים. פסטורלי משהו.


לפני כן הבנות בילו בסלון היופי המקומי שם הם עשו "לולו" שזה קליעת שיער בחוט+ חרוזים+ נוצות. צ'יפרו אותם גם בציור חינה על היד, והן פגשו שם מטיילות ישראליות שהתאהבו בהן והזמינו אותן לגלידה אחר הצהריים.





גם המטיילים כאן חמודים ונעימים וגם ההודים מסבירי פנים. סה"כ אוירה מאוד נעימה ולמרות זאת אני מתהלכת בתחושה מעורבת כבר כמה ימים. מין חוסר סיפוק מעורב בכאבי בטן. מקווה שישתפר. היום לא זזתי מהמרפסת שלנו. מולי הרים ירוקים, הגבוהים מושלגים, הבנות מציירות ומיכאל בטיול עם מורן, מטיילת שהצטרפה אלינו בדרמסאלה. גל הלך להתפנק בתספורת.
מזג האויר מצוין, שמש ביום, אחה"צ קצת גשם, ובערב נעים. שינוי טוב אחרי דרמסאלה.
מידי יום הבנות מתגעגעות לפרדס חנה. זה בעיקר עייפות, אך גם קשיים מקומיים או מתחים משפחתיים, סה"כ יש להם כאן  הרבה גירויים, פינוקים וחידושים. ,אפילו חברות אנגליות הן פגשו ולפני יומיים הוזמנו ליומולדת של אחת מהן. מדהים לראות ילדים משפות שונות מסתדרים ונהנים. אבל שיגרה אין. ליהלי חשובה הפינה שלה ובכל מקום מסדרת לה מדף עם הדברים שלה. השאלה: היום אנחנו עוברים? היא שאלה שכיחה!





יום בושישט- מפלים
איזה כיף היה היום. נסענו בריקשה ממנאלי לואשישט. רחוב קטן(גדול יותר מאז...לא מוכר בכלל). אכלנו משהו בדאבה קטנה וטיפסנו למפלים. הדרך היתה ביער, מעל הנהר. הרגשתי טוב ומחוברת. הילדים חגגו במפרצון שמצאנו במפלים. וכשנגמרו המים עלינו חזרה להר. אכלנו בסושיה בואשישט. איך שיוצאים מהיער + גלידה בריאה בטעם תה ירוק...
 הסצינה הרגילה של הליכות כאלו: יהלי מקפצת בראש, מיכאל על המנשא, ודניאלה מאחור נזהרת לא לדרוך על מה שלא נראה לה, וזה הרבה.





עדיין ממשיכים לחפש איזה זולה אחרת. החלטנו שמחר עוברים. יש כמה אופציות כשאחת מהן היא מבודדת ומקסימה, אך דורשת מתכונת חדשה ומישפחתיות מקסימלית, ומזה לא חסר פה...

יום של מעבר...קמנו ארזנו והחלטנו לעבור לגסט האוס אחר. שביל הפרות דרכו אנחנו עוברים מידי יום והזבובים נמאסו עלינו. מה שהיה נראה פסטורלי בהתחלה, מיצה את עצמו. דניאלה ממש סובלת לעבור בו. אז רגע לפני העזיבה אחרי סגירת החשבון, החלטנו לבדוק חדר כאן, בקומה העליונה. בקיצור, המקסימום שעשינו היה לעלות קומה, לחדר גדול יותר, מואר יותר ונקי יותר.  יום של מעבר הוא יום קשה, גם אם הוא רק לעבור קומה. יהלי מאבדת את האיזון, הסבלנות והביטחון, מה שגורם להמון שאלות, מתח ועצבים. בסה"כ אנחנו מרוצים מהשינוי.

אתמול הוזמנו על ידי ישראלית  עם שני ילדים לבקר במקום בו הם גרים. בחיים לא הייתי מתארת לעצמי מקום כזה כאן במנאלי הודו. מקום מפואר ברמה אירופאית, קוטג' ביתי ומהמם לחלוטין. בריכה ענקית וטרמפולינה. הבנות קפצו וקפצו ואנחנו נהננו מהסרט התלוש. ומשם בקיצוניות בריקשה לכפר.


ההחלטה שעשינו להשאר פה מתגלה כנכונה בנתיים. זה מאפשר סוג של שיגרה. בבוקר כשאני קמה עם מיכאל ויוצאת מוקדם כשכולם עוד ישנים, יוצאת לרחוב לדייסה של בוקר אצל מי שפתוח. הרחוב רק מתעורר, הגרמן בייקרי כבר פתוח בשביל קוראסון, עושה טיול עם מיכאל, כך הגעתי בוקר אחד לניו- מנאלי למרקט ההודי. צאי ברחוב, אנשים עוברים ליד הטמפל ההודי לתפילה קצרה. נכנסת לשוק, בוחרת ירקות ופירות לחם חם וחלב, מגלה פינות נסתרות וחנויות פצפונות. הודי לגמרי. מיכאל ואני מתיישבים על הספסל למיץ תפוזים סחוט ועולים חזרה בריקשה לאולד מנאלי. חלקם כבר פתחו. מגיעה לחדר, המשפחה מתעוררת, קורנפלקס קפה... יוצאים מתישהו לסיבוב, מסעדה זו או אחרת, חברים, סיבוב בטבע אולי, אולי ואשישט, אולי הבית הישראלי...זורמים.









אנחנו אוהבים את מנאלי, כבר אמרתי?