יום שני, 25 בנובמבר 2013

חנות ליום אחד

זה התחיל בצורה רגילה, הוזמנתי למכירה בבית, במושב זכריה.
איפה זה בכלל???
למה לסוע עד שם??
זה המשיך בציפור קטנה שלחשה, ובהימור שהחלטתי לקחת.
נסיעה ארוכה ונעימה, מתפתלת ובסופה אני מגיעה לבית.
הבית של חגית זיידנר דוד.
לזה לא ציפיתי.
חגית פוגשת אותי במעלה מדרגות אבן המובילות לחצר משקיפה לנוף.
היא בחיוך רחב, אני עם סטנד נייד ביד.
"את לא צריכה את זה" אומרת היא,
אני שואלת "??"
"בואי תראי, יש לך כאן הכל"
לזה בטח שלא ציפיתי...




חנות מהממת, עטופה בעץ, סטנדים מבמבוק, קולבים טבעיים, גם מבמבוק
שולחן ועליו סטנד לצמידים ושרשראות עשוי ענפים ובמבוק, כל הפרטים מדוייקים ומתאימים כמו בהזמנה.
ובאמצע החנות, גזע עץ זית ענק שגל בעלי היה מתעלף..
והכל ריק! עומד ומחכה לי...
טוב, אני נושמת, מה קורה פה?
מסתבר שלחגית היתה חנות שהחליטה לסגור, ועכשיו היא שלי...
טוב לא ממש, רק ליום אחד.
"לא סיפרת לי כלום" אני אומרת
"רציתי להפתיע אותך" היא עונה
הפתעת יקירתי, בגדול.

רגע לפני שאני מתחילה לסדר את מרכולתי, אני מתפתה ונכנסת לבית שלה.
כמו ממגזין איכותי, מתגלות לי פינות קסם. מסודרות בדיוק ובסטייל מקסים.
הכל טבעי: עץ, אבן, קש וקרמיקה משתלבים. אוירה אנטרופוסופית עוטפת את הכל.
כמו שאני אוהבת, פשוט בא לי לגור פה.





כבר כתבתי כאן בפוסט אחר על אהבתי לסלים, בפוסט סלים סלים. כשמגיעים לבית כזה מבינים למה..

אבל באתי לעבוד ואני חוזרת ל"חנות שלי". מסדרת בקלילות את הכל וכבר מגיעות להן הנשים...











 איזה כיף היה לי, גם להן...
תודה בנות על הפרגון וההתאמה, תודה שאהבתן. נהנתי מכל רגע.
ולחגית האהובה, אין לי מילים לתאר כמה השראה נתת לי. תודה. את אשה נדירה עם לב רחב.
תודה שפתחת כך את ביתך וליבך.

...נוסעת לי בכביש החשוך, הדרך ארוכה ומפותלת.
הרדיו דומם לו, ולי המחשבות בשקט המבורך.
הזמן אינו ארוך כשהוא מלא.
הנה רגע עבר ואני בבית.


יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

נשיות רכה- קולקציית הבגדים של תיקה סטודיו

איך לא עשיתי זאת קודם?
במהלך השנים האחרונות נוספו להם, אחד אחר השני, פריטי אופנה שונים.
זה התחיל בשכמיות וצעיפים, אח"כ שרוולונים.
ואז הגיעו הבגדים, טוניקות, חצאיות ומכנסיים.
וכלום לא היה מצולם, וכלום לא פורסם.
הפריטים אזלו, התחלפו והתחדשו וצילומים עדיין אין.
לכל דבר עת ומקום. הזמן הגיע, המקום נבחר והנה הסתיים לו פרוייקט חדש.
הבגדים של תיקה, רכים, מלטפים, נוחים ומסוגננים בנשיות עדינה וקלאסית.

ירדן בן יעקב הצטלמה
אני צילמתי
וסטודיו עץ שורשי של גל גלר (בעלי האהוב) שימש לנו כלוקישן, קונטרסטי ומרתק

שרוולון קשירות handmade

מכנסי אלאדין, שרוולון וחגורה נמתחת
את השרוולונים התחלתי לגזור ולקשור לפני שלוש שנים. השרוולון הזה משדרג את השרוולון הקלאסי ומוסיף לו אמירה מיוחדת ושיקית. הוא מגיע בשתי מידות וניתן להתאימו אישית לכל אחת.
את המכנסיים הראשונים תפרתי לעצמי לפני שבע שנים. זוהי בעצם הפשטה של המכנס הדרוזי, מסוג הדברים ששואלים אותי עליהם כשאני לבושה בהם. מאז שהתחלתי לייצר אותם עבור לקוחותי, אני רואה שיש נשים שלא מעיזות. ויש נשים שמלכתחילה אוהבות, ויש את אלה שמופתעות, במיוחד אחרי מדידה. מה שבטוח שמי שאוהבת, מתמכרת...



השנה לכבוד הסתיו עיצבתי את המכנסיים בבדי כותנה עבים יותר. לא חורפיים מידי אך לא דקים כמו בקיץ.
כאן בתמונות משולבת חגורת טבעות אפרפרה.
וכאן המקום לומר כמה מילים על החגורות שלי. ואולי על העיצוב שלי בכלל:
אני אישית, אוהבת נוחות. אני לא אוהבת שהמראה בא על חשבון הנוחות.
אני גם לא אוהבת את ההיפך.  לאורך כל השנים, עוד כשעיצבתי רק תיקים, ניסיתי תמיד לשלב את השנים.
אולי כי אני לא באה מתחום האופנה אלא מתחום של עיצוב מוצר ופנים, שם ההתחשבות בארגונומיה היא הכרחית.
החגורה הזו לדוגמא, משתלבת מצויין עם בגדים. היא עשוייה מאותו חומר, היא רכה והיא מחמיאה אז:
במקום ללחוץ על הבטן, בישיבה לדוגמא, היא נעה יחד... כך גם החגורות האחרות המיוצרות מחומר דמוי עור- אלסטי...
זה לא לוקח ממנה כלום בשיקיות שלה!
שמלה מרחפת בירוק אפרפר

צעיף כותנה חום מדגיש את המראה הרך וניתן להוסיפו ככיסוי לכתפיים

שמלה מרחפת וחגורת טבעות
טוניקות, מעוצבות בסטודיו כבר כמה שנים. הן היו בלי שרוכים, עם שרוכים שנקשרים בצורות שונות, ושוב בלי שרוכים.
כאן הטוניקה הפכה לשמלה. אח... הנוחות, הנפילה של הבד, הפשטות המסוגננת, ככה אני אוהבת.
בקרוב מאוד בסריגים עבים יותר, לחורף!

שכמיה בלאלכסון

שכמיה בסגנון V

בפוסט האחרון כתבתי על השכמיות שלי: מעוצבות, מיוצרות כאן בסטודיו ואהובות עליכן כבר שנים רבות.
ועכשיו, סןף סוף מצולמות. ניתן ללבוש אותן בדרכים שונות: באלכסון, V, קפלים, בתור צעיף
ועם חגורה כעליונית מסוגננת להפליא.
השכמיות מיוצרות בקולקצייה הזו בכותנה, סריגים עדינים ובצמר לעונה הקרה יותר.
ובתמונה הבאה: עם חגורה וחצאית, בסריג כותנה בעל שקיפות מרתקת


לא ארבה במילים על צעיפים, כבר אמרתי בעבר את שאמרתי. אסכם במילה אחת: חובה!!! ואם כבר צעיף שיהיה גם רחב..
ככה שניתן להתעטף בו, ולא עבה מידי, כדי שיהיה אפשר לכרוך אותו..







חצאיות, ארוכות, נשפכות, נשיות . עם סנדלים או מגפיים. תלוי בעונה. ניתן ללבוש בשכבות..

חצאית כותנה באפור ירקרק, טוניקה קשירה
חצאית ירוקה ושכמית צמר


חצאיות המעטפת של תיקה, מיוצרות מבדי צמר, איטלקיים ואיכותיים. הם מחממות, מאוד. בימים החורפיים ביותר אני עוטפת את עצמי, מעל טייץ בחצאית כזו. בימים הפחות קרירים, על גרביון. ותמיד אבל תמיד, שואלים אותי- מאיפה?

חצאית מעטפת מצמר, שלושה צבעים, free size


ולסיום השרשראות: נקשרות, נעטפות, נכרכות, גם כאן הנוחות לא באה על חשבון המראה.
השרשראות עשויות מבדי הקולקצייה, באותה רכות נעימה.
הן כל כך רכות שהן קצת כמו צעיף (ואת זה לא אני אמרתי, אלא מישהי שהתנסתה...)






וכאן ירדן, קצת כמו מתוך סרט, עונדת צעיף כסוף בקשירת פרפר. כבר אמרתי שצעיף הוא פריט חובה?


יקרות, זה היה פוסט קצת ארוך, מקווה שהחזקתן מעמדנהמתן וקיבלתן השראה למראה שאתן רוצות להתעטף בו.
אם כן,  אתן מוזמנות לסטודיו לחוש למדוד ולהתחדש.
באהבה, אלונה