יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

זמן להתעטף



ראש השנה עבר, סוכות כאן, הסתיו הגיע. 
בערב נעים, ביום עדיין חם, עוד לא זמן חורף, זה זמן סתיו.
זה זמן להתעטף.
זה זמן לקחת איתך בערב כיסוי נעים לזרועות, לכתפיים או אפילו שכמיה קלה.
אוטוטו נרגיש את זה בבוקר מוקדם, אח"כ ברוב היום.
זמן סתיו, אני אוהבת את הסתיו. 
את הרכות של האור, את השמיים עוצרי הנשימה, את הרוח הנעימה שבאה אחרי הקיץ 
ואת הרצון להיות עטופה.
לכבוד הסתיו יצרתי סדרה של "עטיפות". את חלקן אציג כאן:


שרוולוני קשירה-  לא כל אחת מתחברת למראה השרוולוני. אני מודעת לזה. שרוולון קשירה נותן טוויסט נחמד למראה השרוולוני שיכול להתפרש כשמרני. השרוולון הזה עשוי בעבודת יד, בחיתוך וקשירה בלבד, ללא תפירה ומגיע בבדים מסוגים שונים, הן מבחינת הצבע, העובי והטקסטורה. כל שרוולון יכול להיות צעיף!

יצורים חביבים- שרוולוני קשירה
במקביל הוספתי השנה שרוולונים תפורים למי שמעוניינת במראה הקלאסי יותר. תמונות בקרוב.

שכמיה- מה עוד אפשר לומר על השכמיה המוכרת? שנים שאתן מפרגנות לה, וחוזרות שוב ושוב לרכוש עוד אחת...
השכמיה של תיקה סטודיו היא שכמיה דינמית. היא רכה ונמכרת בעוביים שונים בהתאם לעונה. היא נלבשת באלכסון או עם מחשוף V, עם קפלים נשפכים או ישרים. הכל תלוי בבד, או בצורת הלבישה. ניתן להוסיף לה חגורה וקיבלת עליונית גלימתית. השנה קולקציית הסתיו תאופיין בשכמיות מבדי סריג עדיניים עשויים כותנה ומבדי כותנה לייקרה המוכרים.

שכמיית סריג חורפית לבושה באלכסון

שכמייה בתוספת חגורה
הרכות הסתווית



צעיפים- צעיף הוא פריט חובה! אני מעדיפה צעיפים רחבים, כאלו שלא תופסים הרבה מקום, לא בתיק ולא על הגוף, אבל עושים את העבודה בזכות החומר. זאת הסיבה שאני יוצרת אותם מבדים רכים, לא עבים וברוחב המאפשר להשתמש בהם כשל לכתפיים. שני מוצרים בפריט אחד. צעיף לצוואר/ כיסוי לכתפיים. תמיד איתי בתיק.



צעיף סריג כסוף



שרוולון, צעיף או שכמיה, כל אחת והדרך שלה.
קולקציית סתיו 2013 כבר בסטודיו, אני מזמינה אותך להתעטף בה.
אלונה


תיקה סטודיו- שלדג 34 פרדס חנה
בתאום מראש 054-4670564


הודו- סוף מסע

1 אוגוסט 2013
 קאסול- החתונה
חתונה הודית נמשכת שלושה ימים. חוגגים אצלו, חוגגים אצלה, תהלוכה אצלו, תהלוכה אצלה. הכל מלווה בתופים וחצוצרות, מכל הכפרים מגיעים להשתתף, גם אנחנו היינו שם...












קאסול- הסוף


"פתאום האנטרנט החליט להיות יעיל פה בקאסול, אז שווה לנצל את זה. וידוי: חודש פלוס לא חשבתי על הבית בכלל. לא על המבנה, לא על הסביבה ובלי להעליב גם לא כל כך התגעגעתי. שבועיים לפני החזרה זה התחיל, המחשבות, הזכרונות. איתם גם הגיעו הגעגועים לנוחות היחסית בארץ, החוסר בשיחות מעמיקות עם החברים, החום של השכנים. עם הזכרונות הגיעו גם המחלות. דניאלה עם אנטיביוטיקה, מיכאל התחיל היום. לא זזים לשום מקום. לפני שנסענו ישבנו במרפסת,בארץ, ועם כל ההתרגשות והתכנונים היו עוברות לי מחשבות שכך גם יחלוף לו הזמן ושוב נשב על המרפסת...אחרי החזרה. אני נזכרת בתחושה הזו בימים האחרונים. מוטיב הזמן החלקלק עד כדי חוסר משמעות...יום שני נוסעים לדלהי ויומיים אחרי לארץ. זהו. אנחנו כבר חצי שם, איתכם. תפתחו את הזרועות והלב, אנחנו מגיעים..."

תמונות פרידה
אמו מהגסט האוס


דניאלה יהלי וחברות

פרידה מהבאבא

סנג'ו מלך הממתקים או כמו שקוראות לו הבנות - סנג'ולה'


המאמא

הבאבא

עירית והבנות

המשפחה בגסט האוס

המשפחה שלנו בבית חב"ד- איפה שניאור???


דלהי- 6 באוגוסט 2013


הגענו לדלהי אחרי נסיעת לילה מתישה. דלהי חמה מזיעה וגשומה. די איכס אחרי כל הירוק הגדול שחיינו בו. קצת מתגעגעים לקאסול. יותר מתגעגעים הביתה. מחר יום אחרון.

7דלהי-  באוגוסט 2013

לילה בדלהי המזיעה ומצפצפת. גיחות קצרות החוצה לסגירות אחרונות. הילדים נרדמו. יש להם זמן שינה עד שתיים בלילה. התיקים ארוזים רובם, ואיתם גם החוויות. ארוזות. היום היה לי הבזק רגעי על משמעותה של חויה כזו. עדיין אין לי את המילים המדויקות אך הבנתי ככה מבפנים שזה לא קשור כמה נהננו, כי היה גם קשה, אלא העומק בו הכרנו את הילדים והם אותנו, דרך החוויות המשותפות האלו. דלהי השוקקת עדיין ערה, עוד מעט יתמקם לו העני לשנת לילה על המדרכה ממול, ואחר כך יצטרפו אליו אחד אחד רבים אחרים. אני מביטה בהם מחלון החדר שלנו בקומה ראשונה, ומודה לשם יתברך
 
ישראל- פרדס חנה 11 באוגוסט 2013
 
כמה טוב לחזור הביתה
 
מסע שנגמר, חלום שהתגשם, חוסר שהתמלא, פנטזיה שהתבהרה. חזרנו הביתה. חודשיים של מסע משפחתי בארץ רחוקה אליה התגעגענו כעשור. לא יצאנו מכאן עם מחשבה שיהיה קל, וגם היה לנו ברור שלא יהיה זה כמו שהיה אז, לבד, בלי ילדים. היו לנו חששות, הם התגשמו. היו לנו רצונות, גם הם התממשו. ראינו, חווינו, התקרבנו, התרחקנו. איך אפשר לפרוט כאן את כל המראות, הרגשות והחוויות?
חזרנו הביתה, הילדים לא ידעו את נפשם במשך יומיים. רצו לשחק בכל המשחקים הישנים, ללבוש את כל הבגדים היפים, לראות את כל החברים. אלו היו יומיים מתישים רגשית. היום אנחנו במנוחה. הבית שלנו נראה גדול פתאום, הבגדים נראים יפים יותר, האוכל טעים, והחברים- על כך אין לי אפילו מילים. אני מוצפת רגשית, עוד לא מעכלת את הכל, עוד לא מבינה בדיוק את המהות וגם לא את מה שהשגנו במסע הזה. אבל, אנחנו פה, ואנחנו שמחים להיות פה.
שאלו אותי אם הייתי עושה את זה שוב? והתשובה היא: לא! זהו. עשיתי את זה, מיציתי את זה ואין לי שום צורך לעשות זאת שוב.
כשהייתי שם, לא חשבתי על פה. כשאני פה, אני לא מצליחה לחשוב על שם. זמן ומרחב משחקים את המשחק. אני יודעת רק את העכשיו. עכשיו אני פה.
 

קאסול- בית לחודש

בחודש האחרון של המסע לא כתבתי. האינטרנט היה גרוע, ואני לא ממש הייתי בעניין. אז רק לשם הסדר הטוב של הבלוג ואורחיו אצרף כאן תמונות ואמרות שכבר פורסמו בפייסבוק, רגע לפני שהבלוג חוזר לפורמט הרגיל

15 יולי 2013

 קאסול, שמש ונהר קוצף, נוף מהמם, קרוב ונגיש, הנהר עובר מאחור ושומעים אותו וחיים אותו כל הזמן. ירוק עד מקיף את הכל. מרחב לילדים לרוץ ולשחק עם ילדי המשפחה ההודית. אחלה מומו על הנהר, ממש צמוד לגשר. צ'אי של בוקר בדאבה מפגיש אותנו עם באבות. טיול למניקארן, כפר קדוש להודים. אנחנו נהנים ולמרות שזה מאוד אינטנסיסי, עם רגעים לא פשוטים, אנחנו מזכירים לעצמנו שכאן בדיוק רצינו להיות, וזה לא רק חלום, אלא מציאות, על כל פניה...

"ארגז החול" על גדת הנהר

יהלי על הנהר
הנהר ב"חצר האחורית" של הגסט האוס- חלק בלתי נפרד מההויה היומית
מחכים למונית למניקארן
השוק במניקארן



מניקארן

פרלמנט הבוקר עם הבאבות







גל פוגש את המאמא אחרי 10 שנים, אותה תמונה עם צאצא נוסף

את ההליכה לג'אלאל עשינו דרך יער, בשביל נוח. לילדים זה קצת ארוך אך עם עצירות נעימות לאורך הנהר זה מתקדם סביר. בהתקרבנו לכפר שמענו תופים והגענו לתוך מסיבה מקומית מלווה בריקודים צבעוניים ופוטוגנים










עצירה ביער בדרך לג'אלאל

בג'אלאל אנחנו פוגשים בחגיגה מקומית


ג'אלאל חוגגת



בית חב"ד קאסול היה לנו בית חם. החיוך המקבל כל מטייל, הארוחות הביתיות, הגן והמשחקים לילדים, והאנשים המקסימים שמפעילים אותו, משכו אותנו לביקורים יומיומיים. הילדים אהבו, הילדים ביקשו ואנחנו זרמנו איתם לכיף. סופסוף חווינו את ערבי שבת, הזמירות, האחווה והשמחה.
חב"ד הייתם לנו משפחה- תודה!


בית חב"ד קאסול, בית חם. ביקור יומי קבוע
משפחה בגסט האוס
הגשר החוצה למניקארן, הקדושה להינדים

20 ליולי 2013

 אנחנו בסוג של שגרה בקאסול שנמצאת בעמק פרווטי בצפון הודו. מזג האויר יחסית נוח. המונסון מגיע בשעות הלילה והבוקר המוקדמות. השבוע עלינו לפולגה, אחד הכפרים שנמצאים על ההרים בעמק פסטורלי. הילדים מתרגלים לקצב ההודי. בבוקר קמים בדר"כ עם מיכאל ראשון וקופצים לשתות צ'אי אצל המאמא שם מתקיים פרלמנט בוקר של באבות.  מיכאל חביב הקהל ומפנקים אותו ללא הרף בממתקים ועוגיות. גם הבנות לא מקופחות. מטיילים ובעיקר מטיילות מפנקים אותם. ציורי גוף, ממתקים, משחקים וחקירות של הבנות. בצהריים אוכלים מומו על הנהר, טיול טבע ואפילו רחצנו במים חמים שמגיעים ממעיין טבעי היישר לבריכונת פרטית בגסט האוס על הנהר כאן ליד. אתמול עשינו קידוש בבית חב"ד והן ממש נהנו. סה"כ הימים ארוכים ומלאים וכן, גם מעייפים.

 
טובלים באמבט מי מעיין חמים


מיכאל בכובע מקומי

מיכאל והבאבות החברים




 לפולגה. עלינו עם הילדים בעלייה נוחה במעלה ההר. חלק מהציוד נלקח איתנו ונשא אותו פורטר. החדר כבר הוזמן ע"י מטיילת (נפלאות הטלפון הסלולרי). כפר בסיסי, חדר טחוב. נשארנו יומיים, הרגשתי שהילדים נושמים מחלות לראות. בימים ששהינו טיילנו ביער הפיות -יער קסום עם עצים גבוהים, לאורך עץ שנפל יכולנו למדוד 40 מטר!!! פטקיות מכל הסוגים והצבעים, ממש כמו בציורים. נהננו מחברת מטיילים בגסט האוס ואפילו ביקרנו במסיבה שהתקיימה, אליה עלו מטיילים מכל האזור. דניאלה נהנתה מכתר עלים וציורי גוף ע"י משתתפות מהמסיבה. ירדנו לקאסול באותה דרך לשגרה יחסית

העלייה לפולגה



יער הפיות


עצים של 40 מטר



ולפתע פתאום מגיחים בתהלוכה מהיער ונושפים עלינו...

דניאלה חוזרת ממסיבה

 25 יולי 2013
עדיין בקאסול וכך גם יהיה כנראה עד סוף הטיול. גרים בגסט האוס עם מרחב ירוק גדול, סביב עצים והרים עצומים. עלינו לפולגה, וכנראה שנעבור לכפר נוסף לכמה ימים. קאסול היא נקודה מצוינת שאנחנו נהנים בה מאוד. יש לנו את הנקודות הקבועות בסיבוב היומי, הצ'אי בבוקר, המאמא לארוחות, הקיוסקים לפינוקים. אבל יחד עם כל ה"שגרה" הזאת יש כאן כל יום משהו נוסף. כי הטבע פה קרוב ואנחנו בעצם חיים בתוכו, הנהר קיים כל הזמן גם לביקורים וגם כקול רקע אינסופי ותמידי. כפרים קרובים, בית חבד וכמובן המטיילים. אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הסוף וחושבים על הבית, הבנות כבר מדברות על החזרה. הן מתגעגעות למיטה שלהן, למקלחת, לשכנים, לסבים והן די מיצו את העניין, מה שלא מפחית מרמת הגירויים שהן דורשות ומקבלות כאן. איך הקיץ? קשה לדמיין את זה מכאן, בהימלאיה...


מיכאל משחק עם ילדי המשפחה

ה"מומו" הכי טעים בהודו. סופסוף דניאלה אוכלת

הגשר לקטאגלה

קטאגלה




27 יולי 2013 יומולדת בהודו
 
"תודה לכל המברכים. חיממתם את ליבי. זה שונה מאוד לחגוג יומולדת בחו"ל בלי כל החברים והאהובים. לא, זה לא פשוט לטייל עם שלושה קטנים, ולמרות הפריווילגיה להיות כאן, אנחנו עייפים ומתחילים להתגעגע לפינה שלנו, לנוחות ולמרחב האישי שחסר לנו. לפעמים אני פשוט מרימה את העניים להרים העצומים שמקיפים אותי ולוקחת נשימה מהירוק העצום הזה. אז יש לי טיפ קטן או עצה קטנה מרחוק: תהנו מהמיטה שעליה אתם ישנים, מהמקלחת הפרטית, מהאוכל הביתי הכי טעים בעולם, מהחברים המחבקים, מהמרפסת שלכם בערב. דברים קטנים, ששוכחים מהם בתוך האינטנסיביות, ותזכירו לי את זה כשאהיה בבית, בהלם מהחזרה והשינוי....אוהבת"

הנהר השוצף קוצף במבט מקטאגלה
 הבאבא השותק הגיח לו משומקום. כולו מסוגנן ומקושט. אלפי רודרקשות שוזרות לו ווסט וכובע ואותם מעטרים מטבעות מכל העולם. הוא התגלה כטיפוס חביב אדיב וסובלני במיוחד. עומד לו דומם בזמן שדניאלה בוחנת את כל היצירה המהלכת, מדבר בפנטומימה למיכאל ואפילו יושב בסבלנות בזמן שדניאלה מורחת לו לק. חייבת לספר כי בפעמים הקודמות בהן ביקרתי בהודו לא התחברתי לבאבות אלה רק צילמתי אותם. בפעם הזו הילדים היוו גשר לעולם הבאבות והם התגלו כאנשים נעימים אוהבי ילדים וחברותיים בצורה מפתיעה. עולם חדש נגלה...


דניאלה מורחת לק לבאבא השותק

עושים שבת בבית חב"ד

קאסול בתי הכפר

הבאבא השותק


 הנחל בקאטגלה, כפר סמוך נעים וידידותי למשתמש, אינו קר כמו הנהר השוצף ממי שלגים, ומוקף במרבדים שטוחים נוחים לישיבה. אהבנו את קטאגלה וביקרנו בה מספר פעמים אם כי לא הצלחנו לגור בה, בגלל שהילדים חלו...

ילדי הנהרות

בדאבה במניקארן
 הילדים הגשימו את חלומם לסוע באוטובוס מקומי, אם כי לנסיעות קצרות לקאטגלה או מניקארן. זה סיפק את הסקרנות, ולנו הקל על החיים.
לוקאל באס

על המדרכה במניקארן

שופינג במניקארן