זה התחיל בצורה רגילה, הוזמנתי למכירה בבית, במושב זכריה.
איפה זה בכלל???
למה לסוע עד שם??
זה המשיך בציפור קטנה שלחשה, ובהימור שהחלטתי לקחת.
נסיעה ארוכה ונעימה, מתפתלת ובסופה אני מגיעה לבית.
הבית של חגית זיידנר דוד.
לזה לא ציפיתי.
חגית פוגשת אותי במעלה מדרגות אבן המובילות לחצר משקיפה לנוף.
היא בחיוך רחב, אני עם סטנד נייד ביד.
"את לא צריכה את זה" אומרת היא,
אני שואלת "??"
"בואי תראי, יש לך כאן הכל"
לזה בטח שלא ציפיתי...
חנות מהממת, עטופה בעץ, סטנדים מבמבוק, קולבים טבעיים, גם מבמבוק
שולחן ועליו סטנד לצמידים ושרשראות עשוי ענפים ובמבוק, כל הפרטים מדוייקים ומתאימים כמו בהזמנה.
ובאמצע החנות, גזע עץ זית ענק שגל בעלי היה מתעלף..
והכל ריק! עומד ומחכה לי...
טוב, אני נושמת, מה קורה פה?
מסתבר שלחגית היתה חנות שהחליטה לסגור, ועכשיו היא שלי...
טוב לא ממש, רק ליום אחד.
"לא סיפרת לי כלום" אני אומרת
"רציתי להפתיע אותך" היא עונה
הפתעת יקירתי, בגדול.
רגע לפני שאני מתחילה לסדר את מרכולתי, אני מתפתה ונכנסת לבית שלה.
כמו ממגזין איכותי, מתגלות לי פינות קסם. מסודרות בדיוק ובסטייל מקסים.
הכל טבעי: עץ, אבן, קש וקרמיקה משתלבים. אוירה אנטרופוסופית עוטפת את הכל.
כמו שאני אוהבת, פשוט בא לי לגור פה.
כבר כתבתי כאן בפוסט אחר על אהבתי לסלים, בפוסט סלים סלים. כשמגיעים לבית כזה מבינים למה..
אבל באתי לעבוד ואני חוזרת ל"חנות שלי". מסדרת בקלילות את הכל וכבר מגיעות להן הנשים...
איזה כיף היה לי, גם להן...
תודה בנות על הפרגון וההתאמה, תודה שאהבתן. נהנתי מכל רגע.
ולחגית האהובה, אין לי מילים לתאר כמה השראה נתת לי. תודה. את אשה נדירה עם לב רחב.
תודה שפתחת כך את ביתך וליבך.
...נוסעת לי בכביש החשוך, הדרך ארוכה ומפותלת.
הרדיו דומם לו, ולי המחשבות בשקט המבורך.
הזמן אינו ארוך כשהוא מלא.
הנה רגע עבר ואני בבית.
איפה זה בכלל???
למה לסוע עד שם??
זה המשיך בציפור קטנה שלחשה, ובהימור שהחלטתי לקחת.
נסיעה ארוכה ונעימה, מתפתלת ובסופה אני מגיעה לבית.
הבית של חגית זיידנר דוד.
לזה לא ציפיתי.
חגית פוגשת אותי במעלה מדרגות אבן המובילות לחצר משקיפה לנוף.
היא בחיוך רחב, אני עם סטנד נייד ביד.
"את לא צריכה את זה" אומרת היא,
אני שואלת "??"
"בואי תראי, יש לך כאן הכל"
לזה בטח שלא ציפיתי...
חנות מהממת, עטופה בעץ, סטנדים מבמבוק, קולבים טבעיים, גם מבמבוק
שולחן ועליו סטנד לצמידים ושרשראות עשוי ענפים ובמבוק, כל הפרטים מדוייקים ומתאימים כמו בהזמנה.
ובאמצע החנות, גזע עץ זית ענק שגל בעלי היה מתעלף..
והכל ריק! עומד ומחכה לי...
טוב, אני נושמת, מה קורה פה?
מסתבר שלחגית היתה חנות שהחליטה לסגור, ועכשיו היא שלי...
טוב לא ממש, רק ליום אחד.
"לא סיפרת לי כלום" אני אומרת
"רציתי להפתיע אותך" היא עונה
הפתעת יקירתי, בגדול.
רגע לפני שאני מתחילה לסדר את מרכולתי, אני מתפתה ונכנסת לבית שלה.
כמו ממגזין איכותי, מתגלות לי פינות קסם. מסודרות בדיוק ובסטייל מקסים.
הכל טבעי: עץ, אבן, קש וקרמיקה משתלבים. אוירה אנטרופוסופית עוטפת את הכל.
כמו שאני אוהבת, פשוט בא לי לגור פה.
כבר כתבתי כאן בפוסט אחר על אהבתי לסלים, בפוסט סלים סלים. כשמגיעים לבית כזה מבינים למה..
אבל באתי לעבוד ואני חוזרת ל"חנות שלי". מסדרת בקלילות את הכל וכבר מגיעות להן הנשים...
איזה כיף היה לי, גם להן...
תודה בנות על הפרגון וההתאמה, תודה שאהבתן. נהנתי מכל רגע.
ולחגית האהובה, אין לי מילים לתאר כמה השראה נתת לי. תודה. את אשה נדירה עם לב רחב.
תודה שפתחת כך את ביתך וליבך.
...נוסעת לי בכביש החשוך, הדרך ארוכה ומפותלת.
הרדיו דומם לו, ולי המחשבות בשקט המבורך.
הזמן אינו ארוך כשהוא מלא.
הנה רגע עבר ואני בבית.
מקסים! שתבורכי רק בהפתעות יפות, קסומות ומדוייקות!
השבמחק